התקפי חרדה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin

הלב פועם בחוזקה, תחושת מחנק, לחץ בחזה, פעם בימין ופעם בשמאל. לא יודע מה זה בדיוק. מרגיש ככה בעיקר לפני השינה, לפעמים גם באמצע היום. מאיפה זה מגיע ומה הסיבה? אני שוכב על הגב, מנסה להירגע ולהסדיר את הנשימה. מה, גם אני התחלתי לסבול מחרדות? זה בגלל הקורונה?
הדאגות מחלחלות אחת אחרי השנייה; העתיד הכלכלי הלא ברור, ההורים המבוגרים, הפחד מהתמודדות במקרה שחס וחלילה ימותו. תופעות ופחדים כאלה ואחרים תמיד היו, אז מה בעצם חדש? העוצמה של החרדות כל כך חזקה ובולטת, התדירות שלהן, הן ממש הפכו לחלק בלתי נפרד ממני.
למעשה, אי הוודאות הייתה תמיד חלק מחיינו, אבל יכולנו להתבונן על ההורים שלנו ולקחת מהם דוגמה. הייתה לנו תחושה שאנחנו יודעים מה מחכה לנו, היה לנו זמן להיות אופטימיים. חשבנו שנדע מה לעשות כשיגיע זמננו וש"לנו זה לא יקרה", שיהיה בסדר.
אנחנו נושאים עינינו לממשלה, אולי ממנה יגיע איזה פיתרון? לא, אנחנו מתבדים די מהר. אולי מארגון הבריאות העולמי, או שאולי מאיזו מדינה מפותחת יגיע פתרון מדעי, חיסון שבקרוב ימגר את המגפה? כלום. אין למה לצפות, אין ממי לדרוש. השכל שלנו, מפותח ככל שיהיה, לא מביא לנו מזור, אולי כי הבעיה היא לא בראש.
אז איפה עוד לא חיפשנו, לאן טרם הבטנו? פנימה, לתוך עצמנו. הנגיף הוא אמנם ביולוגי, אבל מה שמתחולל בתוך כל אחד מאיתנו הוא פנימי מאוד, ועלינו לתת את הדעת דווקא עליו. מה בתוכנו גורם לנו להרגיש כך? קוראים לזה רצון, הרצון שלי, או יותר נכון – אוסף הרצונות שלי, שהם למעשה מה שאני ולא יותר. אני מורכב מאוסף של רצונות שמנסים למלא את עצמם.
עד עכשיו ידעתי איך להעסיק את עצמי ובמה למלא את עצמי. יכולתי לצאת לעבוד, להעביר שם את רוב שעות היום ולחזור הביתה. מדי פעם הייתי משנה סביבה אבל תמיד היה לי משהו ברור שאיתו הייתי חי. אבל כל זה השתנה. אני נמצא יותר בבית ומרגיש תחושות שמעולם לא הרגשתי. ולמרות שאני מודע לכל מה שמתרחש עם הנגיף ומעודכן מאוד, עדיין אין לי הסבר לשינוי בהתנהגות שלי.
למה אני מרגיש ריקנות יותר מבעבר? מדוע אפילו היחס שלי כלפי אנשים שקרובים אליי השתנה? פתאום אני צריך לחיות עם בני משפחתי תוך כדי מאמץ רב, ממש כמו המאמץ שזכור לי מהיכרות עם אנשים חדשים במקום העבודה או בטירונות הצבאית.
אני מוצא את עצמי עסוק בהשוואות בין מה שקורה עכשיו לבין מה שהיה בעבר, ולא מוצא תשובה לגבי מה יהיה בעתיד. הגעתי למסקנה שכל זה נובע מהציפיות שאני מנסה להגשים. אם הייתי מגדיר לעצמי יעדים חדשים, סדרי עדיפויות חדשים ואף מגייס לשם כך אנשים נוספים או משיג איתם איזשהו שיתוף פעולה, אז במקום להיות עסוק במה שהיה ומתי כל זה ייגמר – ולא נראה שמשהו פה הולך להיגמר – הגישה שלי לגבי מה שקורה הייתה משתנה. רמת הדאגה שתמיד הייתה לי כלפי העתיד, העתיד הכלכלי, הייתה לבטח יורדת.
המצב החדש הוביל אותי למקום שבו אני נאלץ להיות בקשר הרבה יותר קרוב עם הסובבים אותי ואפילו עם עצמי. נדרש ממני לגלות יותר מודעות להתנהגותי כלפי האחרים, אבל לדאבוני גיליתי שאיני יכול להשתנות. המצב החדש ממשיך, אבל מערכות היחסים לא נעשות טובות יותר. קשה לסבול אחד את השני במשפחה, בזוגיות, בעבודה. אבל דווקא בשיא חוסר הנעימות הזה, בשיא החרדה והתסכול, נגלה לי שכל הרגשות האלה הם חיוביים. חייתי כל הזמן בתפיסה שעליי לנסות שהכול יתנהל על הצד הטוב ביותר, והנה זה לא הולך. להפך, דברים שליליים עולים וצפים.
מתוך המחקר שלי על טבע האדם ותפיסת המציאות במשך יותר מעשרים שנה, מתוך חכמת הקבלה, המדעים המדויקים ועבודת הדוקטורט שלי בחינוך, אני מבין שהתהליך הזה או הרגשות האלה הם הכרחיים ואף רצויים כדי לעבור למדרגת ההתפתחות הבאה שלי. דרגה שאמורה להביא אותי להתקשרות חדשה, עמוקה יותר, פנימית יותר, רגשית יותר עם כל הסובב אותי. הראיה לכך היא כתיבת שורות אלה שבהן אני משתף אתכם ורוצה קודם כל להזדהות עם כל מי שחווה את המצבים האלה בצל הקורונה.
מתוך הלימוד והמחקר שלי, כך נראית תנועה קדימה ליעד חדש. מה שהיה עד עכשיו, גם בראשית הדרך, ונראה לי קסום, יפה וחיובי, נראה לי כעת בלתי נסבל. ואני לא צריך לשקר לעצמי, כי זה נכון, זה מדויק בתוך תהליך ההתפתחות לזהות חדשה, למערכת קשרים חדשה, למודעות חדשה שהחיים והעולם הם לא מה שחשבתי עד כה. ואנחנו עומדים לגלות זאת רגשית. נגיע להבנות חדשות, להסתכלות חדשה מעבר לתמונה שנראית לנו כרגע בזווית הראייה הישנה שלנו, שהולכת ומשתנה מבלי שנרגיש.
בתוך כך משתנים גם הרצונות שלנו, וכל מטרתנו היא למצוא שותפים לדרך, לחוות אותה יחד, ללמוד אותה יחד ולהרגיש שהשגנו תכלית חדשה בחיים. מטרה זו הפוכה ושונה מכל מה שיכולנו לדמיין לעצמנו. יכול להיות שאצטרך להחליף מקצוע, מקום עבודה, אבל זה לא מרתיע אותי, כל עוד אני אוחז בתשתית פנימית רגשית יציבה, כי אני יודע לאן כל זה מוביל אותי, לשינוי עצמי בלתי פוסק. עם זאת, אני תלוי לחלוטין במציאת שותפים לדרך.
מה שמסיר ממני בכל פעם את תחושות אי הוודאות, הפחדים, ובתוך כך את הרגשות השליליים שיכולים להופיע אצלי כלפי הסובבים אותי, זו ההבנה שאני נכנס לדרך חדשה עם שותפים לדרך. דרך חווייתית ורגשית מאוד, שפותחת גם קשרים חדשים, גם ערוצים חדשים וגם פורמת את הקשרים שהפריעו. לפנינו לימוד מחדש של מערכות הקשרים חדשות שנפתחות בפנינו, מערכות יחסים שמשתנות, לטובה.

התקפי חרדה

הלב פועם בחוזקה, תחושת מחנק, לחץ בחזה, פעם בימין ופעם בשמאל. לא יודע מה זה בדיוק. מרגיש ככה בעיקר לפני השינה, לפעמים גם באמצע היום.

קרא עוד »

זוגיות בזמן קורונה

הוא נכנס הביתה, מותש מיום עבודה מלא תלאות ובעיות, תקלות שאין לו מושג כרגע איך לפתור. כל רצונו קצת שקט, רוגע, חיוך מהמשפחה האהובה שלו,

קרא עוד »
שינוי תפיסת המציאות

כיצד שיפר נגיף הקורונה את הראייה שלי?

"וואו, קורונה!" לא חשבתי שהנגיף יגיע אלי! בדרכי להעביר שיעור לפני שעה קיבלתי הודעה מהתלמיד שלי: "ההורים שלי חזרו אתמול מאירופה ועל פי החוק הם עכשיו בבידוד. אז אני לא חושב שנוכל לעשות שיעור מחר. "

קרא עוד »

לעומק הדיאלוג

יסודות הדיאלוג המעגלי חוויית הדיאלוג – סיפור של משתתפת הדיאלוג ומושג ההיכללות על פי מרטין בובר במטרה להבין מהו הדיאלוג המעגלי, על מה הוא מבוסס

קרא עוד »
סגירת תפריט
×
×

עגלת קניות

Open chat
1
שלום, זמין לדבר